גזאלין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע:

זוהי תביעה לפיצויים שהגיש התובע כנגד הנתבעת, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע, יליד 1961, היה מעורב, לדבריו, בתאונת דרכים ביום 13.2.11, סמוך לשעה 17:00. במועד האמור, כך טען התובע בכתב תביעתו (סעיף 3 שם), עצר התובע את רכבו בצד הכביש לצורך החלפת פנצ'ר, ולאחר שפתח את מכסה תא המטען על מנת להוציא את הגלגל החלופי, נטרק תא המטען על גבו העליון, צווארו וכתפיו וכתוצאה מכך הוא נחבל ונגרמו לו נזקי גוף.

במועד התאונה התובע, לדבריו, לא הבין מידת חומרת הפגיעה וניסה להבליג ולהתגבר על כאביו. רק למחרת היום, משהתגברו כאביו, התובע הובהל לבית החולים אי.מ.מ.ס. בנצרת לקבלת טיפול רפואי. שם, התקבל בחדר המיון ונערכה לו סדרה ארוכה ומקיפה של בדיקות וצילומים ואובחן כסובל מרגישות בעמוד השדרה הצווארי ודורסלי עם רגישות במישוש גם מעל אזור הכתפיים לרבות נפיחות.

בתום הטיפול הרפואי שניתן לו על ידי הצוות הרפואי במקום, שוחרר התובע, ללא אשפוז, עם המלצות למנוחה מוחלטת בבית, ביקורת ועוד (ראה תעודת חדר מיון, נספח ב' לכתב התביעה - הוגשה במסגרת מוצג ת/1).

בחלוף מספר ימים לאחר שחרורו מחדר המיון, ביום 14.2.11, ביקר התובע, ביום 22.2.11, אצל מומחה אורתופד, ובמהלך הביקור שב והתלונן על כאבים עזים באזור הצוואר, הגב העליון והכתפיים. בתום הבדיקה אובחן התובע כסובל מרגישות מעל שרירי הצוואר וגב עליון בליווי תנועות מכאיבות. התובע טופל ושוחרר עם המלצות נוספות (ראה לעניין זה בנספח ג' 1- 4 לכתב התביעה – הוגש במסגרת מוצג ת/1 הנ"ל).

הנתבעת, בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, הכחישה את עיקר הטענות והעובדות שהובאו בגדרו של כתב התביעה ועתרה לדחיית התביעה במלואה. בין היתר, הכחישה הנתבעת עצם התאונה והדרך שבה זו קרתה. בהקשר זה נטען על ידי הנתבעת כי התובע נפגע, אם נפגע, בנסיבות שונות לחלוטין מאלה שלהן טען. כמו כן נטען על ידי הנתבעת, כי אין המדובר כלל במקרה הבא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד.

למותר לציין כאן כי בפי התובע אין טענה לנכות רפואית וגם לא טענה להפסדי שכר, לא לעבר ולא לעתיד. בתביעתו לקבלת פיצויים בהתאם לחוק הפלת"ד עתר התובע לקבלת פיצוי בגין ראשי הנזק שעניינם כאב וסבל, עזרה סיעודית, הוצאות רפואיות ונסיעות בלבד.

נסיבות התאונה:

ביחס לנסיבות התאונה, ניטשה בין הצדדים, כאמור, מחלוקת.

התובע עמד על הנסיבות המפורטות במסגרת כתב תביעתו, כמתואר לעיל, ובמסגרת עדותו לפני תיאר נסיבות דומות, אך לא זהות, כפי שעוד יפורט להלן.

בידי הנתבעת לא עלה להביא עדויות ישירות כלשהן, שכן, ועל כך אין מחלוקת, בעת התאונה שהה התובע בגפו (כך לפחות בהתאם לגרסתו בכתב התביעה ובעדותו לפני). עם זאת, הובאה מטעמה של הנתבעת עדותו של חוקר בשם עסאם ח'טיב, שחקר את האירוע והגיש דו"ח חקירה המדבר בעד עצמו (מוצג ת/3א'). על עיקרי הדו"ח אעמוד ביתר פירוט להלן עם זאת אציין כאן כי בהתאם לממצאי הדו"ח אין המדובר באירוע אותנטי ושאלת התרחשותו מוטלת בספק.

בשים לב למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים כאמור, נשאלת השאלה האם עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו. כפי שהסכימו ב"כ הצדדים בסיכומי טענותיהם לפני, רלבנטית לצורך הכרעה בשאלה הנ"ל הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, הקובעת כלהלן:

"54.הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(!)...

(2)העדות היא של בעל דין ..."